מחקר זה הצליח לזהות את הפרעה של יציאת מצרים בין שושלות הפרעונים, ובכך נפתרת מחלוקת אקדמאית לגבי מיקום השושלות המצריות על ציר הזמן, באמצעות סנכרון ציר הזמן המצרי עם הכרונולוגיה המקראית, שהיא מדוייקת מאוד.
לגילוי זה יש חשיבות עצומה למדעי ההיסטוריה והארכיאולוגיה, כי הכרונולוגיה המצרית משמשת כבסיס לתיארוך ההיסטוריה של המזרח התיכון כולו.
מאמר זה מציג את האופן שבו הזיהוי נעשה.
המונח “הכרונולוגיה המצרית” מציין את סידור תקופות שלטונם של שושלות הפרעונים על ציר הזמן. כרונולוגיה זו מהווה בסיס לתיארוך כל האירועים ההיסטוריים, הן במצרים והן בכל העולם העתיק.
אמחיש זאת באמצעות דוגמה: דמיינו שקניתי לוח שנה. מלכתחילה מודפס עליו מעין שלד: ימות השבוע, שמות החודשים, חגים וכו'. בהתאם לשלד זה אני רושם על הלוח אירועים , למשל ימי הולדת.
עכשיו דמיינו לוח, שאורכו לא שנה אחת, אלא אלפי שנים ושלא רשום בו שום דבר מראש. כשהחל המחקר ההיסטורי, הדבר הראשון שניסו המומחים לעשות הוא למקם שלד על ציר הזמן הריק הזה.
לצורך כך הם השתמשו בשושלות הפרעונים, מתוך הנחה שאם יש מידע רצוף ונכון על כל שושלת ומשך מלכותו של כל פרעה, הרי שניתן לתארך כל אירוע קדום לפי לוח זה.
הכרונולוגיה המקובלת מסתמכת, בין היתר, על המקורות הבאים (ראה פרטים נוספים בויקיפדיה):
פפירוס מתקופת רעמסס השני, המפרט מלכים מהשושלת ה-15 (מלכי החיקסוס ששלטו באזור הדלתא של הנילוס).
כמו כן רשומים מלכים מיתיים, מלכים של אזורים קטנים ושמות אלים.
נותרו מהפפירוס שבבים בודדים. (ויקיפדיה)
הרשימה כוללת 58 מלכים מהשושלת הראשונה ועד רעמסס השני, ואינה כוללת מלכים מתקופת הביניים השנייה, מלכי החיקסוס ומלכים שהיו קרובים לפרעה אחנתון. שרדו ממנה רק 47 שמות, שגם הם ניזוקו קשה.
נמצאו בה אי דיוקים בשושלת ה-1 ובשושלת ה-3 (נרשמו רק ארבעה מלכים). רק הרשימה של השושלת ה-12 תואמת את הרשימות האחרות במלואה. (ויקיפדיה)
רשימה זו מפרטת 76 מלכים.
היא היחידה שמפרטת מלכים בשושלות השביעית והשמינית. מסיבות פוליטיות/דתיות, הושמטו ממנה חמישה מלכים מהשושלת ה-18 וכן מלכים מהשושלת ה-12. (ויקיפדיה)
הרשימה נוצרה בתקופת תחותמס ה-3. היא כללה במקורה 61 מלכים, החל מהמלך סנפרו מהשושלת ה-4. מהרשימה שרדו 39 שמות של מלכים. היא לא כוללת מלכים שידועים לנו ממקורות אחרים.
חשיבותה בכך שהיא מפרטת מלכים מתקופת הביניים הראשונה והשנייה שנעדרו מהרשימות האחרות. (ויקיפדיה)
כמו כן, הכרונולוגיה נבנתה בהסתמך על רשימותיו הכרונולוגיות של Manetho (שחי במאה ה- 3 לפנה"ס), ומספריהם של הרודוטוס, דיאודורוס, סטראבו ופליני, שכולם חיו בתקופת הרומאים, דהיינו אלפי שנים לאחר מעשה.
דהיינו, עמוד התווך שעליו נשענת הכרונולוגיה (ושעליה נסמך כל המחקר ההיסטורי של המזרח התיכון) הוא רעוע ביותר ומט ליפול. בבסיסו שבבי מידע קטועים ולא רציפים, שנכתבו ע"י היסטוריונים מאוחרים ולא בזמן אמת ודבריהם אינם ממקור ראשון.
נשוב לרגע אל לוח השנה שקניתי. נניח שהוא מציג הן את התאריכים העבריים והן את הלועזיים. אלא שהשלד הלועזי שגוי (למשל, החודש הלועזי 'אפריל' רשום פעמיים), בעוד השלד העברי רשום במדוייק. ברור ששני צירי הזמן לא יתאמו זה לזה עבור אירועים שאירעו לאחר השגיאה, נכון?
למרבה הצער, זה בדיוק מה שקרה לגבי צירי הזמן ההיסטוריים, אך לא בטווח של חודש אלא מאות שנים.
מכיוון שקצהו המאוחר של ציר הזמן המצרי ידוע (תקופת הרומאים), החוקרים החלו לרשום על ציר הזמן, מנקודה זו ואילך לכיוון הקצה המוקדם, את כל תקופות המלוכה, כולל הכפילויות, שבגללן הציר "התארך". כתוצאה מכך תקופות שלטונם של מלכים רבים הלכו ונדחקו עמוק אל העבר הרחוק.
נוצר בלבול רב בקרב החוקרים לגבי אירועים שאינם מסתדרים עם הכרונולוגיה. נבנה מגדל רב-קומות של טעויות, המתבססות אחת על קודמתה, כטלאי על טלאי, כאשר סתירות "הותאמו" לאילוצים המלאכותיים שהכתיבה הכרונולוגיה. על מנת לחפות על אי ההתאמות מול כרונולוגיות אחרות, החוקרים המציאו הסברים פיקטיביים וקיצרו/האריכו תקופות בכדי להתאים אותן לחלונות הזמן שהכרונולוגיה המצרית איפשרה.
מכיוון שכל המחקר המדעי, באשר להיסטוריה והארכיאולוגיה של המזרח התיכון, התבסס על כרונולוגיה שגויה זו, השתבש הסינכרון עם הכרונולוגיה המקראית ועם כל הכרונולוגיות האחרות (בבל, עילם, אשור, יוון, כנען, פרס, פניקיה, אסיה הקטנה, אנטוליה, קפריסין ועוד). ההיסטוריות של עמים אלה הוקרבו על מזבח הכרונולוגיה המצרית. אך לא רק מדעי ההיסטוריה נפגעו נואשות, אלא גם מדעי האנתרופולוגיה, הארכיאולוגיה ומדעי החברה.
וכאילו לא די בכך, החוקרים הכחישו אירועים המתועדים היטב בכרונולוגיות אחרות רק משום שתיארוכם לא תאם את הכרונולוגיה המצרית. למשל:
אבל כך בדיוק "מסבירים" באקדמיה את העדר הממצאים (היסטוריים כתובים או ארכיאולוגיים) מהתקופה שהומצאה רק בגלל הכרונולוגיה הלקויה.
הכרונולוגיה המצרית הייתה נושא לוויכוחים ומחלוקות רבות בין החוקרים במשך שנים רבות. הבעיה העיקרית של הכרונולוגיה היא שיש פערים משמעותיים בתאריכים של אירועים מסוימים, מה שהוביל לאי ודאות וחוסר הסכמה רבה בין ההיסטוריונים.
אחת הבעיות העיקריות בכרונולוגיה המצרית היא היעדר תיעוד אמין ועכשווי. למצרים הקדמונים לא הייתה מערכת תיארוך סטנדרטית, ורבים מהטקסטים והכתובות ששרדו אינם שלמים, פגומים או פתוחים לפירוש. כתוצאה מכך, חוקרים נאלצו להסתמך על מגוון מקורות שונים, כולל נתונים אסטרונומיים, תיארוך פחמן רדיואקטיבי ודיווחים היסטוריים מתרבויות אחרות.
ישנן מספר אסכולות שונות לגבי הכרונולוגיה המצרית. כמה חוקרים, הידועים בתור המסורתיים, מאמינים שהכרונולוגיה המקובלת נכונה במהותה, ושהפערים הם תוצאה של טעויות או פערים ברישום ההיסטורי. אחרים, המכונים הרוויזיוניסטים, טוענים שהכרונולוגיה המקובלת פגומה מיסודה, ושהרבה מהתאריכים נופחו או פורשו בצורה שגויה. לטענתם, הכרונולוגיה המקובלת, המתבססת בעיקר על הכרונולוגיה של מנתון, ארוכה מדי.
להלן הדמויות הבולטות בתחום, שכתבו על הנושא והציעו תיאוריות וגישות שונות שמובילות את הדיון:
בסך הכל, הכרונולוגיה המצרית נותרה נושא מורכב ושנוי במחלוקת. מה שמוסכם על כולם הוא שיש צורך במחקר וניתוח נוספים כדי להבהיר ולפתור חלק מהסוגיות והאי-ודאות הבולטים בכרונולוגיה.
ראינו שהבעייה העיקרית בכרונולוגיה המצרית נובעת מהיעדר תיעוד אמין. למצרים הקדמונים לא הייתה מערכת תיארוך סטנדרטית, ורבים מהטקסטים והכתובות ששרדו אינם שלמים, פגומים או פתוחים לפירוש. אם כבר קיים תיעוד מצרי, הוא כולל בעיקר דברי הלל ושבח למלכים אך לא אירועים היסטוריים.
לעומת זאת, הכרונולוגיה המקראית מתועדת היטב, ומתוארכת בדיוק רב. יתירה מכך, יש מספר בלתי מבוטל של אירועים הקשורים למצרים ונזכרים בהיסטוריה המקראית. אך משום שהתיעוד המצרי אינו כולל אירועים, זה ממש בלתי אפשרי לסנכרן את צירי הזמן על בסיס אירוע מסויים.
מחקר זה מצא דרך אלגנטית לסנכרן את צירי הזמן ע"י זיהוי חד-משמעי של מלך המופיע על שני צירי הזמן. זיהוי זה התאפשר הודות למידע הרב שנצבר במהלך חקר יציאת מצרים, והצלבתו עם מידע אגיפטולוגי (שמקורו בחקר מצרים הקדומה).
לצורך פענוח התעלומה של יציאת מצרים נצרכתי לקרוא ספרים עתיקים רבים וביניהם גם ספר הישר.
הספר מגולל היסטוריה ארוכה ורציפה של עם ישראל ושל המזרח התיכון כולו. הוא כולל מידע רב שהועבר בע"פ מדור לדור אך לא נכלל בתנ"ך. חלק מן הפרטים המובאים בו נזכרים גם במדרשי חז"ל.
הוא נחשב (שלא בצדק) רק כמדרש אגדה, ולכן החוקרים דהיום אינם מתייחסים אליו כמקור אמין, ומתעלמים מאוצר המידע שבו.
אכן, יש בספר גם תיאורים מוגזמים הנובעים ממוטיבציית יתר של הכותב(ים), אך אני מצאתי בספר מידע היסטורי וגיאוגרפי רב ערך, שהתברר כאמיתי וחיוני להבנת אירועים רבים. הספר, הכולל גם את ההערות שלי, ניתן להורדה מפרק הביבליוגרפיה שבהמשך.
שים לב שהספר הודפס לראשונה בשנת 1625 (שפ"ה) בוונציה.
עם תחילת המחקר הארכיאולוגי, מצאו החוקרים הירוגליפים רבים, אך הם לא ידעו כיצד לקרוא את הטקסט ההירוגליפי, עד שבשנת 1799 התגלתה "אבן רוזטה", שעליה חקוק צו מלכותי, שהוצא בממפיס בשנת 196 לפנה"ס מטעם המלך תלמי החמישי.
הטקסט חוזר על עצמו בשלושה סוגי כתב: כתב יווני, כתב הירוגליפי וכתב דמוטי.
הכתב היווני היה מוכר לחוקרים. לאחר מאמצים מרובים, בשנת 1824 הצליחו החוקרים לפענח גם את הטקסט בשתי השפות האחרות.
מכאן ואילך, היה בידיהם המפתח אל צפונות הכתב ההירוגליפי, שבעזרתו הם הצליחו לפענח גם הירוגליפים רבים נוספים, וביניהם גם המידע אודות שושלות הפרעונים.
מידע זה שימש בהמשך ליצירת ציר הזמן המצרי (יחד עם רשימת המלכים מ- Turin, ורשימות המלכים המופיעים בכתבי Manetho).
בכוונתנו לזהות פרעה מסויים, שהמידע אודותיו נובע משני הנראטיבים. על מנת לתת תוקף למסקנות שנסיק, הכרחי לאשש שמקורות המידע שבבסיס הנראטיבים הללו אינם תלויים זה בזה.
מצד אחד, המידע אודות השושלות המצריות מקורו בהירוגליפים, ונוכחנו שקריאת הכתב ההירוגליפי התאפשרה רק לאחר שנת 1824. מצד שני, לא ייתכן שהמידע המובא בספר הישר נבע מתוך קריאת ההירוגליפים, שכן הוא היה קיים לפני שידעו לקרוא הירוגליפים. הוא השתמר במסורה היהודית, ומקורו אלפי שנים מוקדם יותר מפענוח אבן רוזטה, ואפילו הגירסה המודפסת שלו יצאה לאור עוד לפני גילוי האבן.
מכאן ששני הנראטיבים מעוגנים במידע המגיע משני מקורות שאינם תלויים זה בזה.
עפ"י ספר הישר, פרעה מלול (Melol) הומלך בשנת 102 לרדת יעקב מצרימה. הוא זה שציווה להרוג את היילודים העבריים, ואח"כ ציווה להטביע את הבנים ביאור. בתיה, בתו, מצאה את משה ואימצה אותו לבן. משה גדל בבית מלול עד גיל 18.
פרעה Neferkare ידוע גם כ- Pepi השני. עפ"י רשימת המלכים מ- Turin הכתובה בכתב הירוגליפי וכן לפי כתבי Manetho הכתובים בכתב יווני, גם פרעה זה מלך 94 שנים.
משך המלוכה הזה הוא ייחודי הן משום אורכו (מספר לא עגול ולא שכיח), והן משום שזוהי התקופה הארוכה ביותר שנמשכה מלכותו של מלך כלשהו בכל ההיסטוריה האנושית !
מסקנה הכרחית וחד משמעית:
מלול הוא Neferkare !
בכך מצאנו נקודת משותפת על שני צירי הזמן,
שלפיה ניתן לסנכרן אותם.
שים לב לנראטיב המצרי: פרעה נרצח (ולא טבע בים, כפי הסיפור המקראי). ייתכן שהנראטיב נבנה על מנת להמנע מהצורך לתרץ בפני הציבור המצרי את יציאת בני ישראל לחופשי ומפלת פרעה. עצם השימוש במוטיב הטביעה במים הוא רמז מובהק לכך שמדובר בפרעה של יציאת מצרים, שטבע יחד עם כל צבאו בים סוף.
לאחר מותה של ניטוקריס תמה השושלת השישית. השלטון הפרעוני חדל להתקיים, והחלה תקופת כאוס חברתי ומשטרי במצרים.
עד עתה האגיפטולוגים לא מצאו סיבה לקריסת השושלת, ולכאוס שהשתלט על הארץ. לכן, הם תרצו את הקריסה במהומות המוניות ומרד עבדים. מאמר זה, ובמיוחד המאמר הבא בסידרה (אודות זיהוי החיקסוס), מציג לראשונה את הסיבות האמיתיות שגרמו לקריסת השושלת.
החוקרים מכנים את תקופת הכאוס בשם "תקופת הביניים הראשונה", ומניחים שהיא השתרעה על פני השושלות השביעית עד האחת-עשרה.
שים לב, מחוסר ברירה אני נוקט כאן בשם התקופה כפי שמקובל לקרוא לה, אך לנוכח התכווצות (התקצרות) ציר הזמן, ניווכח בהמשך שהרבה מן התקופות חופפות זו לזו, ולכן אין משמעות אמיתית למספור התקופות ("ראשונה", "שניה" וכו').
כך גם לגבי השושלות: שושלות אלה אינן אמיתיות אלא פיקטיביות, והן הומצאו ע"י החוקרים במטרה לסדר את השליטים הרבים שבתקופה זו בקטגוריות הניתנות להתייחסות סבירה.
לדברי Manetho, כ- 70 מלכים מלכו במצרים בזמן זה (כל אחד מהם מלך יום אחד בלבד), וכדבריו "כל אחד מהם היה גרוע מקודמו", והם "הביאו רשע על כל יושבי מצרים". אבדן העוצמה השלטונית, עקב מותו הפתאומי של המלך ואבדן צבאו, הותירו את מצרים חשופה לפגיעות, הן מפני התקוממות של מיעוטים מקומיים והן מפני פולשים מבחוץ. בתקופה זו מקדשים נחרבו, גנזכי הממלכה נשדדו, ארמונות נבזזו, יצירות אומנות הושחתו ופסלי המלכים נשברו. העם המצרי שועבד והוטלו עליו מיסים כבדים.
ואכן, ממצאים פיזיים ומקורות כתובים רבים מאמתים את תמונת המצב הזו:
"הפולשים באו ממדבר אסיה"
"הארץ חרבה כליל, נוודי המדבר פשטו והחריבו את הארץ"
"הפולשים הגיעו בחסות האפלה וגברו על מצרים"
מאמר זה מהווה את נקודת ההשקה בין מחקר יציאת מצרים לבין מחקר הכרונולוגיה המצרית.
גילוי זהותו של פרעה המקראי בסבך התיעוד המקוטע והשגוי של הכרונולוגיה המצרית יביא למהפכה של ממש בתפיסתנו את האירועים החשובים בהיסטוריה העתיקה של המזרח התיכון כולו, ובכלל זה הבנת הגיאוגרפיה של תקופות קדומות אלה.
במאמרים הבאים בסידרה זו נראה שגילוי נקודת הסינכרון על ציר הזמן המצרי יאפשר הבנה טובה יותר של ההיסטוריה המצרית, אך גם את ההיסטוריות של עמים אחרים באיזור ובכלל זה של העם היהודי בארצו.
בין מאמרי ההמשך בסידרה זו:
מאמר זה נכתב במקורו לאחר סיום כתיבת הספר "יציאת מצרים – הפענוח".
הוא פורסם בקבוצת הלמידה והעיון של קוראי הספר בפייסבוק.
תיאור
תיאור
מספר פריטים באתר זה הינם פרי עבודתם של יוצרים שזהותם אינה ידועה.
למרות מאמצים נכבדים למצוא את בעלי היצירות, על מנת לקבל את הסכמתם להצגת יצירותיהם באתר, לא תמיד זה התאפשר.
אנו לא טוענים לזכות כלשהי על פריטים אלה.
במידה והנך הבעלים של פריט כלשהו, וברצונך שזכויותיך יצויינו באתר (או שהפריט לא יוצג כאן כלל), אנא פנה אלינו.
החוש ה-11
חקר יציאת מצרים
הגיאוגרפיה המקראית
הכרונולוגיה המצרית
מי בנה את הפירמידות
כיצד בנו אותן
